<h1>רבינו ירוחם נכ"ו ח"ב</h1>
<h2>דף ה.</h2>
תינוקת שלא הגיע זמנה לראות פירו' פחותה מבת י"ג שנה אפילו סדינים שלה מלוכלכין בדם ואפילו ראתה ב"פ אין לה כתם אבל אם ראתה ג"פ כתמה טמא אפי' שלא הגיע זמנה לראות פשוט בנדה. אבל אם הגיע זמנה לראות רוצה לומר שהיא בת י"ג שנה כתמה טמא אף על פי שלא נודע אם הביאה סימנים דחזקה שהביאה סימנים משהגיעה לכלל שנותיה ואם בדקוה ולא הביאה אין חוששין שמא נשרו ואין לה כתם דלא חיישינן לנשירה אלא מן התורה דכתמי' דרבנן. היתה שופעת ורואה שופעת ורואה אפילו טפה אחר טפה הרי הכל כראיה אחת אלא אם פסקה מעט וחזרה וראתה ועשתה כן ג"פ אפילו ביום א' הרי זו הוחזקה בדמים וכתמה טמא. ראתה ג"פ ופסקה מלראות שלשה עונות שהם תשעים יום חזר' להתרה הראשון שהפסק זה מוכיח שהדמים הראשונים מקרה היו ונסתלק המקרה וחזרה להיות כשאר התינוקות שלא הגיע זמנן לראות וכתמה טהור עד שתשוב ותראה שלשה פעמים עד כאן מדברי הרשב"א וכן מוכח מדין התלמוד.
<h2>דף יא:</h2>
בזמן הזה שאין האשה בודקת עצמ' לטהרות אינה צריכה בדיקה לבעלה כך נראה לפרש"י בנדה וכן קצת מהפוסקי' אבל ר"ח פסק דאפילו לבעלה אם אין לה וסת צריכה בדיקה בשני עדים א' קודם תשמיש ואחד לאחר תשמיש ולעולם צריכה בדיקה כשהגיע וסתה זולתי המעוברות שבימי עיבורה אינה צריכה בדיקה אם הגיע וסתה שאין לחוש לוסתה. ונראה לרי"ף דשני עדים אחד לו ואח' לה והם לאח' תשמיש כדלקמן וכן נראה עקר. המשמשת בשני עדי' שאין לה וסת כמו שכתבתי ונמצא דם בעד שלו או שלה בכל פעם עד שלשה פעמים הוחזקה נדה כל ימיה ואסורה לשמש ואם לא נמצא בג"פ הרי הוא ככל הנשים פשוט בנדה וכן כתב רי"ף בכתובות.
<h2>דף יג:</h2>
סומא בודקת עצמה ומראה לחברת' פשוט בנדה.
<h2>דף יד.</h2>
בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה ר"ל בבגד אפילו הניחתו שמור בתיבתה ומצאה עליו דם טמאה משום כתם ולפי' צריך שיהיה בו דם כגריס ועוד שהוא שיעור הכתמים ופחות מכאן תולי' בדם מאכולת כדלקמן פשוט. וי"מ דאפילו היה בו כגריס ועוד טהורה ואפילו היה כתם משוך וכן כתב הרשב"א וראשון נראה עקר וכן כתב הרמב"ם והרא"ש. ועוד פשוט בדקה בעד הבדוק לה והניחתו על ירכה ולמחר נמצא דם על העד בין משוך בין עגול טמאה ולא אמרינן כשהניחה על ירכה הרגה מאכולת. ועוד פשוט [לקמן נ"ז ע"ב] אבל אם הניחתו תחת הכר או תחת הכסת אח' שבדקה עצמה בו ומצאה עליו דם אם משוך טמא' בכל שהוא שמן הקנוח היה ואם עגול טהורה שדם מאכולת הוא שהרגה תחת הכר שאין דרך דם קנוח להיות עגול ואם היה בו יותר מכגריס טמא כי יש חומרא בעד הבדוק לה מחלוק הבדוק לה כי בחלו' אפי' משוך צריך שיהיה בו יותר מכגריס כדלקמן ובעד אם משוך טמאה אפי' בכל שהוא. ותמהתי על הרשב"א שכתב שאפי' הניחתו בירכה תולין במאכולת אם הוא פחות מכגריס ועוד כשהו' עגול וראשון נראה עקר וכן כתב הרמב"ם והתוס' והרא"ש ולעולם יש חומרא בעד מחלוק כמו שכתבתי. כי עד הבדוק לה וקנחה עצמה והניחתו בקופצה פי' בתיבתה במקו' שאין לתלות במאכולת ונמצא עליו דם בין משוך בין עגול טמאה זולתי אם מצאה עליו מאכולת מעוכה. וכן אם בדקה עצמה בעד הבדוק לה ומצאה עליו דם טמאה בין משוך בין עגול ואפילו כל שהוא ואפילו מצא[ה] עליו מאכולת מעוכה שאותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת. הצנועות אינן משמשות מטתן עד שיבדקו עצמן קודם תשמיש וכבר כתבתי כי אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק וצריכה ב' עדים אחד קודם תשמיש ואחד לאחר תשמיש ומי שיש לה וסת אינה צריכה לבדוק קודם תשמיש אלא משום צניעו' אבל לאחר תשמיש דרך הנשים והאנשים לבדוק כל א' בעד שלו והיא נאמנת לבדוק על העד שלו כמו על שלה. ואפילו מעובר' ואפילו מניקה וזקנה וקטנה אינה משמשת אלא בשני עדי' אחד לו ואחד לה רוצה לומר בשתי חתיכות מטלית שמא ראתה בשעת תשמיש. ואינם צריכין לבדוק העדים בכל פעם שתשמש בלילה אלא בודקין עצמן כל אחד בעד שלו אחר כל תשמיש ולמחר יבדקו העדי' אם נמצא דם על עד שלו או על שלה טמאה. וכתב הרשב"א ואי זהו עד בדוק יש מרבותי שכתבו כשבדקתו ולא הניחתו עד שבדקה אבל אם בדקתו והניחתו ואחר כך בדקה בו אין זה עד בדוק שאני אומר כשהניחתו נכתם בו ממקום אח'. ולא נראה לי כן אלא כל שבדקתו בין היא בין חברת' ולא נודע שנכתם בו כתם מצד אחר ולא העבירתו בשוק של טבחי' או בצד העוסקי' בכתמים הרי זה בחזקת בדוק וכן ראוי להורות עכ"ל.
<h2>דף לג.</h2>
יום שפוסקת בו פי' מלראו' דם אינו עולה למנין ז' נקיי' פשוט. לא תתחיל אשה לספור ז' נקיים עד יום ג' לשמושה שהן ו' עונות כמו שתאמר אם שמשה במוצאי שבת אם תפלוט שכבת זרע אחר כך בליל רביעי עדין היא עומדת בתוך ו' עונות לשמושה ואם פלטה סותרת מה שספרה ולפי' לא תתחיל לספור עד יום ה' ויום ה' יהיה ראשון לספירתה מכאן ואילך מסריח ואינו ראוי לטמא את הפולטת ואינה סותרת המנין אם תפלוט כדאמרי' בשבת [פ"ו ע"ב]. ומ"מ אם תרצה לספור מיד ממחרת שפסקה ראייתה תקנח יפה במוך או בבגד רך להפליט כל הזרע או תרחוץ במים חמין כי המים חמין מפליטין כל הזרע כדמוכח במקואו' וכן מוכח בשבת וכן בנדה וכן בכמה דוכתי וכן פרש"י וכן התוס' וכן הרא"ש. וכל זה לסברת' דפסקו דפולטת שכבת זרע סותרת יום ראשון אבל הראב"ד כתב דלא אמרו פולטת שכבת זרע סותרת אלא לטהרות בלבד אבל לבעלה אינה סותרת והביא ראיות על זה וכן כתב הר"י והרמב"ם כתב כי פולטת שכבת זרע סותרת יום אחד ונכון להחמיר.
כתב הר"ש ז"ל וליכא למימר דהא אתא לאשמועינן דמדאוריתא דם טפה כחרדל לא מיטמא והן החמירו דמיטמיא דהא אפילו מדאוריתא אשה מתטמאה בראיית דם כל שהוא כדתניא מטמאין בכל שהוא ואפילו כעין חרדל ובפחות מכאן הילכך לאו לדם טפה כחרדל קא מהדר אלא אראיה אחת דמדאוריתא זבה כשסופרת ז' נקיים אינה סופרת אם לא בג' ראיות בשלשה ימים רצופים בתוך י"א יום שבין נדה לנדה והן החמירו על עצמן לעשות כן אפילו בראיה אחת עכ"ל. בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו אינן רואות אלא טפת דם כחרדל סופרות עליה ז' נקיים פשוט בנדה ואף על גב שמדין תורה יש חלוקים בין נדה לזבה בספירתה למראות הדמים ובין זבה קטנה ובין זבה גדולה הן החמירו שעל כל דם שתראה תספור ז' נקיים כמו זבה גדולה ולפיכך כל אשה שתראה באי זה ענין שיהיה צריכה ז' נקיים חוץ מיום שפוסקת כי בזמן הזה צריכה להפסיק בטהר' ולבדוק עצמה שתדע שנסתם מעינה ולמחרתו תתחיל לספור. ואם בדקה שחרית ומצאה טהור אע"פ שלא בדקה אמש בין השמשות הרי [זו] בחזקת טהורה וסופרת אותו יום. ונהגו הנשים ללבוש חלוק לבן בין השמשות של תחלת שבעה ימים ובאות' ז' ימים תבדוק את עצמה ואת חלוקה בכל יום והבדיקה המובהקת היא ביום כי אור היום יפה לבדיקה זו. והבדיק' תהיה יפה שתכניס בגד לבן רך או צמר גפן הנקר' אלגודון לחורין ולסדקים עד מקום שהשמש דש שם דאל"כ אין זו בדיק' אלא קנוח ולפי' צריכה שתבדוק בפנים. ואם בדיעבד לא בדקה אלא בהתחלת הז' או בסופן די בכך וקרינן בהו שבעה נקיים כדפשוט אבל אם לא בדקה כלל תוך ז' ובדקה בשמיני לא קרינן בהו נקיים דבדיקה תוך ז' בעי'. והראב"ד כתב דאם לא בדקה לא בתחלתן ולא בסופן אלא באמצען נסתפקתי בזה ומסתברא לקולא והביא ראיה לקולא והרז"ה נסתפק בדבר והרא"ש כתב כהראב"ד. וכתב בספר המצות ואם רוצה אשה להחל לספור ממחרת ראיית הדם או הכתם תרחץ בחמין ותקנח עצמה במטלית או במוך שתכניס באותו מקו' להעביר שכבת זרע ואז תוכל להחל לספור למחרתו והכי תנן פ"ח דמקוואות האשה ששמשה וירדה וטבלה ולא כבדה הבית כאילו לא טבלה. וכתב הרמב"ם זה שתמצא במקומות שאף על פי שאינה רואה אלא יום א' יושבת ז' בנדתה ואחר הז' ז' נקיים טעות הוא שאחר שתפסוק אינה צריכה אלא ז' נקיים כמו שכתבנו.
<h2>דף נג:</h2>
כל אשה שרואה כתם וטמאה צריכה שתפסיק בטהרה כנדה ומונה מיום מחרת הכתם ומונה עליו ז' נקיים כדין בנות ישראל שאין הפרש בספירה ולא בטבילה בין רואה כתם לרואה נדה וכן הסכימו כל הפוסקים וכן מוכח מדין התלמוד.
<h2>דף נו:</h2>
לבשה החלוק בימי נדתה אחר כך נתכבס החלוק ולא בדקתו לאחר הכבוס ולבשתו בימי טהרתה ואחר כך נמצא בו כתם אם נתכבס על ידי ישראלית ואין הישראלית בפנינו לשאול אותה אם בדקתו בשעת הכבוס אם לאו אין תולין בה להקל ולומר שמימי נדתה נשאר שם לפי שחזקת בנות ישראל בודקות החלוקות והסדינין בשעת הכבוס. היתה הישראלית בפנינו אם אמרה שלא בדקתו בשעת הכבוס הרי זה תולה בו לומר מתחלה היה שם ולא עבר עם הכבוס שאין הכתמים מתכבסים ועוברים עם הכבוס. נתכבס החלוק על ידי שפחה ונכרית אפילו שאינן לפנינו הרי זה תולה שמתחלה היה שם שאין השפחה והנכרית מקפידות לכבס הכתמים. ואם אפשר לעמוד על עקרו של דב' אם מכרת במראיתו אם הכתם מקדיר או מגליד וראינוהו שהוא מגליד בידוע שהוא לאחר הכבוס ואם מקדיר בידוע שהוא לפני הכבוס ואם אינה בקיאה בכך תולה להקל כמו שאמרנו ויש מי שהורה להחמיר עד שתדע שאינו מגליד. לבשה חלוק הבדוק לה ופשטתו וכבסתו והשאילתו לחברתה ונמצא עליו כתם אם מגליד בידוע שלא היה מראשונה והיא טהורה וחברתה טמא' ואם היה הכתם מקדיר בידוע שלא היה הכת' מקדיר אלא מהראשונ' ובידוע שלא היה מהשנייה ולפי' שנייה טהורה וראשונה מקולקלת. עכ"ל הרשב"א וכן מוכח מדין התלמוד.
<h2>דף נז:</h2>
הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורף שהו' בית הרחם טמאה דאמרינן שמא מן אותו מקום נפל טפת דם ונעשה ממנו זה הכתם על בשרה והוי דם מגופה ואם נמצא הכתם שלא כנגד בית התורף טהורה דתולין לקולא כמו שכתבתי. ולפי זה הרואה כתם על עקבה או על גודלה או על שוקה או על פרסותיה מבפנים או אפי' על קשרי אצבעותי' של ידיה טמאה אבל על שוקה ופרסותיה מבחוץ שלא כנגד בית התורף וכן על הצדדין מכאן ומכאן טהורה. ומבפנים שכתבתי עם מקום חבק וחבק עצמו כלפנים פשוט בנדה ופרש"י חבק מקום מתיחת הגידין שחובקין הירך והשוק וכנגד אותו מקום למטה עד פרסות רגליה ולמעלה עד אותו מקום קרוי מבפנים ומקום חבק היינו רוחב הגידין, ולא פי' מבפנים עד היכן למעלה כל אורך הירך ובשו' ובערוך פירש כשנועלין השוק באנפלאות שיש בהן לולאות מקום חבוק הלולאות קרי חבק, ולא פירש הוא למעלה ועוד כתב בערוך כשכופפת שוקה על ירכה מה שמתכסה מן הבשר על ידי כפיפת השוק הוי מקום חבק על שם שמחבקי' זה את זה עד כאן. ונראה כי כל מקום שנוכל לומר שבשום ענין יכול להגיע בו טפת דם מאותו מקום טמאה ואם הכתם במקום שבשום ענין לא יוכל ליפול עליו מגופה רוצה לומ' כשיצא מאותו מקום טהורה. ומה שאמרתי על קשרי אצבעות ידיה כתב הרשב"א יש מרבותי שאמרו שאין דברים אלו אמורים אלא בזמן שבדקה עצמה ולא נטלה ידיה לאחר בדיקה אבל מן הסתם אינה חוששת לו לפי שאינה רגילה ליגע שם שלא במתכוין כדי שלא תלכלך ידה שם ע"כ. ועוד פשוט כי לעולם אין חוששין למעלה מבי' התורף כגון כרסה או גבה אבל אם נזדקרה בודאי ר"ל שנתהפכ' והגביה רגליה למעלה כבר חזר מה שלמעלה כמו של מטה. ואם נמצא על בשרה בכל מקו' טמאה אפילו עברה בשוק של טבחי' שאם היה בא ממקו' אחר על חלוקה היה נמצא ג"כ נמצא על חלוקה ועל בשרה אפי' נמצא למטה מן החגורה ואפילו נזדקרה טהור' וכגון שעברה בשוק של טבחי' או שנתעסק' בדב' שיכולה לתלו' אבל אם לא עברה ואין לה במה לתלות אפילו נמצא למעלה מן החגורה טמאה מאחר שבודאי נזדקרה. ואם נמצא הכתם על חלוקה ולא על בשרה ולא עברה בשוק של טבחים מחגורה ולמטה טמאה מחגורה ולמעלה טהורה. נמצא על בית יד של חלוקה אם הבי' יד כל כך ארוך שיוכל להגיע כנגד בית התורף טמאה ואם לאו טהורה. היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה בכל מקום טמאה ולקמן אכתוב אם נמצא כתם למעלה מן החגור וכתם למטה מן החגור וכן אם נמצא על האזור שלה בכל מקום שנמצאת בו טמאה פי' וחלוק ר"ל הבדוק לה כדלקמן. והרמב"ם כת' כי הכתם הנמצא על בשרה אין לה שיעור ותימה הוא בעיני כי הבעיא מטפין טפין או כשיראו כשורה דודאי בבשרה מיירי כדלקמן.
<h2>דף נח.</h2>
טפין טפין ר"ל שהכתם אינו מחובר כלו במקום אחד אלא טפה קטנה כאן וטפה קטנה כאן אם בחלוקה אין מצטרפין לשיעור כתם וצריך שיהיה בא' מהן השיעור שכתבתי ואם בבשרה בעי' ולא איפשיטא וכן עשוי כשיר שהו' נעול כזה *. וכן כשורה פי' טפין טפין כשורה כגון זה .... ופרשב"ם בשורה כזה \raster)90-,90-(="Z56(" שהן שורו' הרבה ואזלינן לחומר' מאחר שהוא על בשר' ואם יש בכללן שיעור כתם מצטרפין וטמאה. וכן אם נמצאת לרוחב (מכה) [ירכה] כל זה פשוט. והרשב"א כתב בכל אלו כמו כן להחמיר, וכתב שבחלוקה צריך שיהא כגריס ועוד במקום אחד אף על פי שעשוי טפין טפין או כמה שורות כי דרך הוא בחלוק ליפול כך, ומ"מ אין מצטרפין בחלוקה וצריכין שיעור במקום א'. אם נתעסקה במלאכתה ונמצא דם במקומה תחזור להתעסק כמו שעשתה אם יזדמן שתעבור על המקום שנמצא דם טמאה ודאי ואם לאו טהורה פשוט. ארוכה שלבשה חלוקה של קצרה או קצרה שלבשה חלוקה של ארוכה אם החלוק כ"כ ארוך שמגיע כנגד בית התורף שתיהן טמאו' ואם לאו ארוכ' טהורה וקצר' טמאה. ומה שאמרנו שתיהן טמאו' מיירי שהחלוק היה בדוק ונמצא הכתם למטה מן החגורה כמו שכתבתי למעלה כי למעלה מן החגורה אפילו אין במה לתלות טהורה. בדקה עצמה וחלוקה ופשטה החלוק והשאילתו לחברתה ולבשה אותו ומצאה בו כתם היא טהורה פי' הראשונה וחברת' טמאה פשוט. לעולם בכל דבר שמתכסה בלילה או שהניחה וכסתה בחלוקה ראשה בלילה אפילו נמצא כתם בחלוק למעלה מן החגור טמאה. וכן ב' נשים שכסו ראשן בחלוק א' שתיהן טמאות ואם אחת כסתה והאחרת לא כסתה אף על פי ששתיהן לבשו החלוק ונמצא הכתם למעלה מן החגור אותה שכסתה טמאה והאחרת טהורה. אבל ב' נשים שנתעסקו בצפו' א' ואין בה אלא כסלע ומצאה כל אחת כתם כשיעור סלע שתיהן טמאות מאחר שלא היה בדם הצפו' אלא כסלע ונמצאו ב' כתמים כל א' מסלע. וכן אשה שנתעסקה בדבר שהיה בו דם כגריס וכל שכן בפחות מכגריס ונמצא בכתם כשני גריסין ועוד טמאה. נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא בכתם כגריס ועוד טהור' שאני אומר דם מאכולת נצטרף שם עם כתם דם העסק שנתעסקה, אבל כשיש שם כב' גריסי' ועוד אין לתלות במאכולת דקיימא לן דמאכולת אין דמה יותר מכגריס והכתם שנתעסקה כגריס הנה בכאן ב' גריסי' אם כן זה הועוד שיש בו מאין בא ולפי' אין לתלות שנתערב בו דם מאכולת כשיש בכתם שמצאה יותר מב' גריסין. ואם מצאה הכתם כב' גריסין ולא יותר ונמצא מאכולת מעוכה בו טהורה שאני אומר כגריס הוא מזה המאכולת והגריס הנשאר דינו ככתם גריס שטהור עד שיהיה בו יותר מכגריס כמו שכתבתי. ובכל מקו' שאמרנו כגריס בכל דינו כמו כן כשיש לשער כתורמוס דפשפש כמו שכתבתי כי דינם שוה לכל דבר פשוט. יש מי שהור' שאין תולין בזמן הזה בכתמים מפני שאין תולין אלא במה שדומה לו ועכשיו אין אנו בקיאין במראו' ולפיכך אין תולין ואין הוראה זו נכונה כך כתב הרשב"א.
<h2>דף נח:</h2>
תולה בכל מה שיכלה לתלות כגון ששחטה בהמה חיה ועוף או ישבה בצד המתעסקים או נתעסקה בכתמים של מיני צבעים או עברה בשו' של טבחים ולפי' אם לבשה אפילו ג' חלוקין זו ע"ג זו ועברה בשוק של טבחים תולה אפילו שנמצא הכתם בתחתון ולא בעליון ואם לא עברה אינה תולה אפילו שנמצאת בעליון. וכן אם עברה וספק אם ניתז דם עליה או לא תולה אבל אם ספק אם עבר' אם לאו או ספק אם ישבה בצד המתעסקים אם לאו אינה תולה, וזה במקומות שהטבחי' או אלו שיש לה לתלות עומדין במקו' קבע מן העיר אבל אם הולכין כאן וכאן לעולם תולין כי שמא עברו לפניה ולא הרגישה. וכן עיר שיש בה חזירים ונבלות מוטלות בשוקים שהן עוברות בהם אין חוששין בה לכתמים פשוט וכתבו התוספות בזמן הזה אינו נוהג דין זה מן החזירים שאינם עתה מתיזין דם, ונראה כי הכל לפי המקומות. ועוד פשוט ותולה בדם מאכולת עד כגריס אפילו לא הרגה מאכולת כי היא מצויה תמיד ודמה מצוי אבל ביותר מכגריס ר"ל אם הכתם גדול מכגריס אין תולה במאכולת כמו שכתבתי. ותולה ג"כ במכת בנה ובבעלה וכן במכה שלה ובלבד שתהיה המכה שלה במקו' שיוכל לנטף על בשרה במקום הזה שנמצאה כתם עליו מבשרה אבל אם אין יכול לנטף מדם המכה על זה המקום כגון שהיתה המכה בצוארה ונמצא כתם הדם בירכה אינה תולה ולא אמרי' שמא מן הדם הביאה על ידיה מן המכה לזה המקום. וכן הדין אם הכתם בחלוקה שאינה תולה במכה זולתי אם תהיה המכה במקו' שיוכל לנטף דם על זה המקום מן החלוק שנמצא בו הכתם. אבל אם פשטה החלוק וכסתה בו ראשה בלילה או כסתה עצמ' תולה במכה בכל מקום שתהי' המכה בגופה וכן בסדינין. ותולה במכה כמו שאמרנו אפילו חיתה המכה והוא שתהיה המכה בענין שיכולה להתגלע ולצא' ממנה דם.
כתם מטמא מדרבנן כי מדין תורה אין האשה טמאה עד שתרגיש הדם בבשר' וחכמים גזרו על הכתמים אם נמצא בשום בגד כתם מדם בענין שנוכל לו' שיצא ממנה טמאה ותולין בה להקל כדלקמן ושיעורו כגריס ועוד שהן ט' עדשות ויותר מעט שהן שלשה על שלשה ואם נמצא גריס גדול מזה השיעור משערין בו ואם הכת' פחות מזה השיעור טהורה שתולין שהוא דם מאכולת רוצ' לומר מכנים. ואם נתעסקה בפשפש שהוא שרץ שריחו רע ובלעז ג"ינגי' והוא קטן ונמצא במטות ובבגדים או שהריחה ריחו או במקומות שנמצאין הרבה מהן שיש עיירות ומקומות שמצויין לרוב תולין שאותו הכתם הוא מן הפשפש עד שיהיה גדול כתורמוס אבל אם הגדיל הכתם יותר מעט מהתורמוס טמאה והכתם אפילו שיהיה ארוך וקצ' ולא יהי' מרובע משערין אלו השיעורים שכתבתי פשוט בנדה. ואין בכלל אלו השיעורים מה שהחמירו בנות ישראל על עצמן מטפת דם כחרדל כי לא החמירו אלא בדם היוצא מגופ' אבל לא בכתמים דרבנן כמו שכתבתי הילכך אפילו בזמן הזה משערין בכתמי' וכן הסכימו כל הפוסקים.
<h2>דף נט.</h2>
מצאה כתם למעלה מן החגור וכתם למטה מן החגור טהור' שאנו תולין כמו שבא העליון ממקו' אחר ולא מגופה שהרי היא יודעת שלא נזדקרה פי' שלא נתהפכה על רגליה כמו כן התחתון לא בא מגופ'. ודוק' שכתם העליון גדול כגריס ועוד או יותר ואף על פי שהתחתון גדול מן העליון כיון שיש בעליון יותר מכגריס, אבל אם כתם העליון אינו אלא כגריס ותחתון הוא יותר מכגריס אין תולין וטמאה דשמא העליון הוא דם מאכולת והתחתון אינו יכול להיות דם מאכולת שהוא יותר מכגריס כך פשוט בנדה וכן בתוספתא. ולקמן אכתוב אם היו משני מינין הב' כתמים. נתעסקה באדום ומצא' הכתם שחור או בהפך אין תולין בו, וכן אם לא נתעסקה ומצא' עליה מין אחד אין תולין בו מינין אחרי' ולא נאמר כי היכי דבא לכלוך זה עליה בלא ידיעה כמו כן בא הכתם דעלמא בלא ידיעתה. והא דאמרי' תולין תחתון שהוא למטה מן החגור בעליון דוקא במין א' פירו' ששניהם ממין א' כמו שכתבתי למעלה אבל בשני מיני' לא פשוט וכן פר"ח וי"מ כלישנא קמא דרבא דאם לא נתעסקה דתלי' בשני מינים כי כמו שבא זה בלא ידיעתה כמו כן זה, וההי' דשני כתמים שנמצאו אחד למעלה מן החגור ואחד למטה שאמרנו דתולין תחתון בעליון כמו שכתבתי למעלה מיירי אפילו בב' מינין וכן כתב הרשב"א, וראשון תפס הרא"ש עקר. ומ"מ תולין אדום באדום ושחור בשחור אף על פי שאין דומין ממש זה לזה. ועוד פשוט ואם נתעסקה בדם העוף תולה בו אדום ושחור וצבע כרכום כי יש בו כל אלו המראות דם השחיטה אדום ודם איבריו שחור ודם בני מעיו כקרן כרכום וכן פר"ח.
<h2>דף ס.</h2>
השאילה חלוקה לנכרית שהגיע זמנה לראות פי' וראתה אפילו לא ראתה עתה או לחברתה נדה ונמצא עליו כתם תולה בהן וטהורה היא, פירו' אבל לנכרית שלא ראתה אפי' הגיע זמנה לראות אינה תולה כך פשוט בנדה. וכן הדין דהיא עצמה אם לבשה החלוק בנדתה ואחר טהרתה לבשה החלוק בלא בדיקה ואח' כך מצא' עליו כתם תולה אותו בימי נדתה. וכן הדין אם לבשה חלוק קודם שהיתה עוברה ואחר כך לבשה אותו בלא בדיקה אחר שנתעברה ומצא' עליו כתם תולה בלבישת הימים שלא היתה עוברה. וכן במניקה תולה בעצמה כגון שתולה בחברתה כדלקמן. ועוד פשוט ותולה בסופר' ז' נקיים שלא טבלה ובבתולה שדמיה טהורין שהיא תוך ד' לילות לבעילתה פי' ואפי' בזמן הזה דבועל בעילת מצוה ופורש. ותולה ביושבת על דם טוהר וי"מ דבזמן הזה שאין אנו בועלי' על דם טוהר של יולדת שאין תולין בה וראשון נראה עקר וכן כתב הרמב"ם דאם החמירו לעצמן החמירו אבל לא החמירו שלא להציל על חברתן. ותמהתי עליו שכתב שאם השאילתו לסופרת ז' נקיים דשתיהן מקולקלו' דהוא פסק כרבי וראשון נראה עקר דהיא טהורה והסופרת טמאה כרשב"ג וכן הסכימו רוב הפוסקין וכן כתב הרא"ש והרשב"א. ועוד פשוט דאין תולין כתם בכתם ר"ל אם השאילה חלוקה לבעלת הכתם בין יושבת על הכתם קודם שאלה בין שראתה כתם אח' שאלה אין בעלת החלוק תולה בה.
<h2>דף ס:</h2>
ואשה שלבשה חלוק הבדוק לה ופשטתו ובדק' עצמה וחלוק' ומצאה טהור והשאילתו לחברת' ולבשה אותו ומצאה עליו כתם השנייה טמאה והראשונה טהור'. שלש נשים שלבשו חלוק אחד זו אחר זו או שישבו על ספסל אחד שהוא מקבל טומאה או על מטה הבדוקה ונמצא דם על החלוק או על הספסל או על המטה כלן טמאו' ודוקא שלא היתה בדיקה בין שום אחת מהן אבל אם בדק' אחת מהן בתוך שיעור וסת של מציאה היא טהורה והשתים טמאות ואם השתים בדקו בתו' זמן זה ומצאו טהור השתים טהורות והשלישית טמאה ואם כלן בדקו ומצאו טהור כלן טמאות וכן הדין בספסל אם בדקו כמו שכתבתי או במטה ששכבו עליה זו אח' זו. וכן הדין אם היה ספסל גדול או המטה וישבו עליו כלן בבת אחת דין אחד להן. בדקה הראשונה ומצאה טמא ואפילו השתים הראשונות ומצאו טמא כלן טמאות לפי שאי אפשר לשתים ראשונות לבדוק בתוך שיעור וסת לזמן שלבשו החלוק או ישבו על הספסל או שכבו על המטה אבל אם האחרונה בדקה עצמה תוך שיעור וסת של מציא' ומצאה טמא היא טמאה וכלן טהורות. ושיעור וסת המצלת על האחרות הוא כל שתקנח עצמה בעד שבידה אבל אם בדקה עצמ' בחורין ובסדקין אחר זמן הוא ואינה מצלת פשוט בנדה ויש אומרים שאפילו בדקה עצמה אחר שיעור וסת של מציאה שמצלת וכן נר' דעת התו' וכן כתב הרא"ש והרמב"ם נראה שכתב כסבר' הראשונ' וכן כתב הרשב"א. ועוד פשוט הית' אחת זקנה ואחת שאינ' זקנה או אחת מעוברת ואחת שאינה מעוברת או אחת מניקה ואחת שאינה מניקה או אחת בתולה ואחת שאינה בתולה תולה זקנה בשאינה זקנה וכן מניקה בשאינה מניקה ומעוברת בשאינה מעוברת ובתולה בשאינה בתולה. ואם היתה א' מניקה וא' מעובר' או א' זקנה ואחת בתולה אין תולות זו בזו וכן אם היו כלן מעוברות או זקנות או בתולות או מניקו' שאין תולות זו בזו. כל דבר שאינו מקבל טומא' אין בו משום כתם לפיכך אם בדקה בקרקע או בספסל של אבן וכיוצא בזה וישבה עליו אפילו מצאה אותו מלוכלך בדם טהורה. ובמטלניות שאין בהן שלשה על שלשה אף על פי שמקבל טומאה אין בו משום כתם ואם נמצא עליו כתם טהורה פשוט בנדה וכן פר"ח והרמב"ם דהלכה כרבי נחמיה במטלניות שאין בהן ג' על ג' והראב"ד כתב דאין הלכה כרבי נחמיה.
<h2>דף סא.</h2>
ג' נשים שהיו ישנות במטה ונמצא דם תחת אחת מהן כלן טמאות, ודוקא במשולבות כשליבות הסלם שרגליהן מעורין זה בזה ואפשר שזה הדם היה מזו כמו מזו. אבל אם לא היו משולבות ונמצא דם תחת האמצעית כלן טמאות דאפשר שהפנימית דחקה לצד חוץ ובאתה במקום האמצעית וכן החיצונה לצד פנים מחמת השינ', נמצא הכת' תחת פנימי' היא והאמצעית טמאות מהטעם שכתבתי והחיצונ' טהור' נמצא תחת החיצונה היא והאמצעי' טמאות והפנימית טהורה. ודוקא שעלו דרך מרגלות המטה אבל עלו דרך עליה רוצה לומר דרך על החיצונה כלן טמאות ואפילו הפנימית שמא כשעברה נטף מגופה זה הדם. בדקה אחת מהן ומצאה טהור היא טהורה והשתים טמאות בדקו שתים מהן ומצאו טהור הן טהורות והשלישית טמאה בדקו שלשתן ומצאו טהור כלן טמאות כי מאין בא זה הדם. בדקה אחת מהן ומצאה טמא היא טמאה והשאר טהורות בדקו השתים ומצאו טמא הן טמאות והשלישית טהורה ותולות זו בזו ואם לא היו ראויות לראות רואים אותה כאלו היו ראויות לראות כך פשוט. ואמרינן שם שצריכות אלו הבדיקות כשיעור וסת של מציאה ואם יש יותר משיעור זה אינה מצלת חברתה ויש מפרשים כן ויש מפרשים דאפילו דיותר משיעור זה מצלת חברתה ומחלקתם כתבתי בדין שלש נשים שלבשו חלוק א' [לעיל ס' ע"ב]. וכתב הראב"ד וכל זה מיירי בישנות שמתוך שינה הן דוחקות זו לזו וחוששין שמא דחקה ונכנסה למקום חברתה אבל אם הן נעורות במטה אין לחוש להשמטה שאפשר לכל אחת שתדע מקומה ואם אמרה אותה שנמצא' הדם בצדה בריא לי שלא באתי למקום מציאת הדם טהורה. ואם נמצאת דם בין השתים השתים שנמצא הדם ביניהן טמאות. ודוקא במטה שאין עליה סדינין ר"ל שנמצא הדם בגוף המטה אבל אם יש עליה סדינין ונמצא הדם בסדינין כלן טמאות בין שהן משולבות בין שאינן משולבות לפי שהסדין עשוי להתהפך דומיא דעליון וחלוק שהיא מתכסה בו ע"כ מיסוד הראב"ד וכתב הרא"ש נראין לי דבריו בסדין עליון שמתכסין בו שאותו הוא חוז' ולא התחתון והרשב"א כמו הראב"ד וחלק גם כן בין ערות לישנות וז"ל בערות שלשה נשים ערות שהיו שוכבות במטה ביחד או יושבות על ספסל א' בבת אחת ונמצא דם תחת אחת מהן היא טמאה וחברתה טהורה ואפי' נמצא דם תחת האמצעית לפי שכל אחת מכרת מקומה ואין אחת נכנס' במקום חברתה עלו דרך החיצונה ונמצא דם בחיצונה כלן טמאות נמצא תחת האמצעית היא ופנימית טמאה והחיצונית טהורה נמצא תחת הפנימית היא לבדה טמאה והשאר טהורות היה להן עסק לצד פנים ודרכן להתנודד ממקומן ולהתקרב לצד פנים אף על פי שנמצאת תחת הפנימית שתים הפנימיות טמאות. מעשה בשתי נשים שהיו טוחנות בריחים ונמצא דם תחת הפנימית ובא מעש' לפני חכמים ואמרו שתיהן טמאות נמצא תחת החיצונה היא טמאה והפנימית טהורה שאין פנימית דוחקת לבא לצד חיצונה נמצא דם ביניהן שתים הקרובות אל הדם טמאות. כל אלו הדברי' שאמרנו בזמן שאין לה' במה לתלות אבל אם יש להן במה לתלות תולות כמו שיתבאר לפיכך אם נתעסקה אחת בכתמים ואפשר שמעסק זה היה כלן תולות בה והיא אפשר שנגעה כאן בעסק הכתמים עכ"ל הרשב"א.
<h2>דף סא:</h2>
בגדי צבעונין בגמר' נדה ת"ק סבר דמטמא משום כתם רבי יונתן סבר דאינו מטמא משום כתם והרמב"ם כרבי יונתן והרא"ש כתב ובכתמים שומעין למיקל וכן כתב הרשב"א.
אין האשה חושש' עד שיודע בודאי שהוא דם ולפיכך תעבור עליו ז' סימנין כסדרן אם עבר הרי זה דם ואם עמד הרי זה צבע ואינה חוששת. ואלו הן רוק תפל כל שלא טעם כלום מתחלה וישן כל חצי הלילה ולא טעם כלום בבקר ושלא יצא רוב דבורו עד שלשה שעות ולא שנה פרקו קודם שלשה שעות שהדיבור מבטל חוזק הרוק וזהו רוק תפל, ולעיס' גריסין של פול שלעסן בפיו (עם) [עד] שנתערב עם הפול רוק הרב', ומי רגלי' שהחמיצו והם שעמדו שלשה ימים או יותר, ונתר (או) [ו]בורית וקמוניא ואשלג, ומכסכס ג"פ בכל א' מהם כך נראה מדין התלמוד וכן פסקו מן הפוסקים והרמב"ם. ויש אומרים דאין ראוי לסמוך על הוראה זו ולעולם חוששת מן הכתם, ומכל מקום בדיעבד אם העבירן כסדרן ולא עבר הכת' מן הבגד טהורה שאין לך כתם שאינו עובר על ידי ז' סימנין כסדרן.
<h2>דף סו.</h2>
וראתה דם בשעת תשמיש וכמו כן עד ג"פ מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש נשאת לאחר וראתה דם כמו כן ג"פ מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש נשאת לשלישי וראתה דם כמו כן ג"פ מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדו' עצמה אם בא מן הצדדין והיא מכה וטהורה או אם בא מן המקור וטמאה וכיצד בודקת מביאה שפופרת של אבר ופיה רצוף לתוכה פירוש כדי שלא יתחב בגופה ובתוכה מכחול ומוך הנקרא אלגודון על ראש המכחול נמצא דם על ראשו באותו מוך בידוע שהוא מן המקור וטמאה ואם לאו הוא מן הצדדין וטהורה ואם יש לה וסת תולה בוסתה ואם יש לה מכה תולה במכתה ואם היתה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה בה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור שממנה יוצא דם. ומקשינן עלה בגמרא מפני מה לא תהיה כשרה לראשון על ידי בדיקה אפילו שראתה דם מחמת תשמיש ג"פ ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות פירוש איברי התשמיש שהוא הגיד פשו' בנדה ופרש"י ושמא בבעל אחר לא תצטרך בדיקה ומוטב שתתגרש ותתקן ולא תבא עם הראשון לידי חשש כרת הילכך מתגרשת עד שתתחזק בשלשה אצבעות פירוש שהיא רואה בשע' תשמיש ג"פ בשלשה אצבעות פירוש בשלשה אנשים שיש לכל אח' אבר משונה מחבירו והקשו עליו דמשמע לפירושו שאסורה לראשון מתשמיש שלישי ואילך ואפילו בבדיקה ופירשו התוספו' דהכי קא מקשי עלה ותבדו' עצמה וכו' רוצה לומר אמאי מותרת לשני בלא בדיקה כיון דהוחזקה לראות ג"פ על ידי תשמיש ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות ואולי יש לו אבר בענין אחר וחזקת בעל ראשון אינה אוסרתה על בעל שני ולא משני לשלישי. וה"ה אם רוצה בעל ראשון לקיימה שמותרת לו בבדיקה קודם תשמיש ועצה טובה קא משמע לן דיותר טוב שתתגרש ותנשא לשני ולא תצטרך בדיקה. וכתב הראב"ד דאין אנו בקיאין בבדיקה זו של שפופרת שאפי' שידוע שבא מן הצדדין הרי בנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' אינן רואו' אלא טפת דם כחרדל סופרו' עליו שבעה נקיים ותמה הרא"ש כי מה בקיאות יש בבדיק' וגם רי"ף הביאה בהלכותיו ולמה יוציא אשה מבעלה ועוד כי לא החמירו אם היה מן הצדדין לטמא בדם מכה והרמב"ם כתב כמו הראב"ד דעכשיו אין תולין במכה ואפי' בבתולה בועל בעילת מצוה ופורש ועוד שאם אתה אומר כן צריך אתה גם כן לבדוק אם נשתנה דם מכתה מדם ראייתה ועכשיו אין אנו בקיאין במראות הדמי' לידע אם נשתנה אם לאו ותמה עליו גם כן הרא"ש שאעפ"י שאין אנו בקיאין במראות הדמי' וחלוקיהן בשני דמי' שלפניו יכול להבחין אם הם שוין או משונין במראותן ע"כ. ומ"מ נכון להחמיר אף על פי שהוא דבר גדול להוציא אשה מתחת בעלה ע"כ.
כתב הר"ש ז"ל וליכא למימר דהא אתא לאשמועינן דמדאוריתא דם טפה כחרדל לא מיטמא והן החמירו דמיטמיא דהא אפילו מדאוריתא אשה מתטמאה בראיית דם כל שהוא כדתניא מטמאין בכל שהוא ואפילו כעין חרדל ובפחות מכאן הילכך לאו לדם טפה כחרדל קא מהדר אלא אראיה אחת דמדאוריתא זבה כשסופרת ז' נקיים אינה סופרת אם לא בג' ראיות בשלשה ימים רצופים בתוך י"א יום שבין נדה לנדה והן החמירו על עצמן לעשות כן אפילו בראיה אחת עכ"ל. בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו אינן רואות אלא טפת דם כחרדל סופרות עליה ז' נקיים פשוט בנדה ואף על גב שמדין תורה יש חלוקים בין נדה לזבה בספירתה למראות הדמים ובין זבה קטנה ובין זבה גדולה הן החמירו שעל כל דם שתראה תספור ז' נקיים כמו זבה גדולה ולפיכך כל אשה שתראה באי זה ענין שיהיה צריכה ז' נקיים חוץ מיום שפוסקת כי בזמן הזה צריכה להפסיק בטהר' ולבדוק עצמה שתדע שנסתם מעינה ולמחרתו תתחיל לספור. ואם בדקה שחרית ומצאה טהור אע"פ שלא בדקה אמש בין השמשות הרי [זו] בחזקת טהורה וסופרת אותו יום. ונהגו הנשים ללבוש חלוק לבן בין השמשות של תחלת שבעה ימים ובאות' ז' ימים תבדוק את עצמה ואת חלוקה בכל יום והבדיקה המובהקת היא ביום כי אור היום יפה לבדיקה זו. והבדיק' תהיה יפה שתכניס בגד לבן רך או צמר גפן הנקר' אלגודון לחורין ולסדקים עד מקום שהשמש דש שם דאל"כ אין זו בדיק' אלא קנוח ולפי' צריכה שתבדוק בפנים. ואם בדיעבד לא בדקה אלא בהתחלת הז' או בסופן די בכך וקרינן בהו שבעה נקיים כדפשוט אבל אם לא בדקה כלל תוך ז' ובדקה בשמיני לא קרינן בהו נקיים דבדיקה תוך ז' בעי'. והראב"ד כתב דאם לא בדקה לא בתחלתן ולא בסופן אלא באמצען נסתפקתי בזה ומסתברא לקולא והביא ראיה לקולא והרז"ה נסתפק בדבר והרא"ש כתב כהראב"ד. וכתב בספר המצות ואם רוצה אשה להחל לספור ממחרת ראיית הדם או הכתם תרחץ בחמין ותקנח עצמה במטלית או במוך שתכניס באותו מקו' להעביר שכבת זרע ואז תוכל להחל לספור למחרתו והכי תנן פ"ח דמקוואות האשה ששמשה וירדה וטבלה ולא כבדה הבית כאילו לא טבלה. וכתב הרמב"ם זה שתמצא במקומות שאף על פי שאינה רואה אלא יום א' יושבת ז' בנדתה ואחר הז' ז' נקיים טעות הוא שאחר שתפסוק אינה צריכה אלא ז' נקיים כמו שכתבנו.
<h2>דף סז:</h2>
מדין תורה יום שביעי של ז' ימי' נקיי' אחר הנץ החמה יכולה לטבול אלא שאסרו חכמים לעשות כן גזירה שמא תשמש עם בעלה ואחר כך תראה ותסתור וכדי שלא יבא לידי ספק זה אמרו חז"ל שלא תטבול אלא בלילה אחר שעברו שבעה ימי' נקיים. ואפילו בח' ובט' או ביותר אסרו חכמים שלא תטבול אלא בלילה משום סרך בתה רוצה לומר שתהיה סבורה בתה שאמה טובלת בשביעי ותטבול היא גם כן בשביעי ביו' ותבא לידי ספק כמו שכתבתי ומכל מקום אם היה במקום שיראות לטבול בלילה משום קור או משום לסטים או שננעלות דלתות העיר וכיוצא בזה מותר לטבול ביום השמיני אבל לא בשביעי כדפשוט ורשב"ם כתב שבשמיני לא תטבול עד שתחשך כמו בשביעי ורבינו תם כתב דאין צריך להחמי' כ"כ אלא שתטבו' סמוך לחשכה ותבא לביתה משחשכה וליכא למיחש משום סרך בתה ומכל מקום בשביעי לדברי כלם לא תטבול עד הלילה. אם עברה וטבלה בשביעי ביום יש אומרים דלא עלתה לה טבילה ורוב הפוסקים כתבו דעלתה לה טבילה וכן עקר מאחר שאינו אלא גזיר' שמא תבא לידי ספק. וכלם מודים שאם עבר' וטבלה בשמיני ביום בלא יראה דעלתה לה טבילה.
